<h1>סמ"ג לאוין סימנים ק"מ—קמ"א</h1>
<h2>דף ט.</h2>
תניא בתחלת מסכת ביצה (ג' ב') ספק ביצה טריפה אסורה ואם נתערבה באלף כולן אסורות, ואומר רבינו יעקב (תד"ה ואחרות) דנתערבה עומד על ודאי ביצה טריפה שבתחילת הבריתא, דאילו אספיקה למה כולן אסורות והלא ספק ספיקא הוא ואמר שמואל בפרק התערובת (זבחים ע"ד א') ספק ספיקא אסור בע"ז ולא בשאר איסורין ואף בעבודה זרה אין הלכה כמותו אלא כרב באיסורי ורב שרי, וכן בפרק קמא דכתובות (ט' א') האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו ומקשה שם למה נאמן והלא ספק ספיקא הוא ספק אם זינתה תחתיו אם לאו ואם תמצא לומר תחתיו ספק באונס ספק ברצון, ורבינו ברוך כתב (סה"ת סי' ע"ו) בשם רבינו יצחק דנתערבה קאי אספיקה שכן פשט הברייתא שמאחר שהיא אסורה מן התורה ומתחייב עליה אשם תלוי אם היה כרת בודאה לכן כשנתערבה אין נחשבת אלא ספיקא אחת ואינה בטילה אפילו באלף לאותו תנא, ואף על פי שפסק רבינו יצחק ברבי אברהם למעלה שאין הלכה כאותו תנא מכל מקום אתה יכול ללמ[ו]ד מכאן לבריה ודבר שבמנין ודבר הראוי להתכבד אם קודם שנתערב אסור הספק מן התורה שלא נתבטל ברוב שאין להתירם על ידי טעם ספק ספיקא. לפי עניין זה תרנגולת או בהמה או ביצה והם ספק טריפה או חתיכה שנאסרה מספק ונתערבה עם אחרת של היתר וכיוצא בהן שכל אחת היא ספק דאורייתא כיון שלא נתערבו ברוב אם הספיקה נתערבה באלף כולן אסורות כדין דבר שבמניין שאינו בטל כמו אם נתערב (ב)ודאי של איסור, אבל אם האיסורין נתערבו בודאי תחילה בשנים דהשתא [ודאי] מותר הכל מן התורה מטעם רוב אבל מדרבנן אסור משום דהוי דבר שבמניין, אם נפל אחד מן התערובת ברוב הכל מותר מטעם ספק ספיקא כגון (כמו) מרבוא לרבוא שיש שם שני בטולים ברוב, או ספק ספיקא שהכל בגוף הדבר בלא תערובת נמי מותר (סה"ת שם). ומורי כתב בזבחים, ומכח זה לא רצה ר"י להתיר על ישראל אחד שהיו לו רגלי בהמה בבית טבח גוי והיו הרוב חתומין ומקצתם לא היו חתומים ושכחן והביאום ונתערבו כולן ולא הוכרו, ולא רצה ר"י להתירם לו מטעם ספק ספיקה ספק הוחלפו בבית הגוי או לא ואם ת"ל הוחלפו נתבטלו הן ברוב הכשרים דכיון דליכא שני בטולין ברוב אין להתיר כיון דהוי כל שדרכו למנות עד כאן לשונו.
